כאב הינו תחושה סובייקטיבית, אשר משרה הרגשה בלתי נעימה. פעמים רבות הכאב נגרם מנזק לריקמה פוטנציאלי או ממשי. לפעמים, כאשר הכאב הופך להיות כרוני ופוגע באיכות החיים ואף גורם להפסקת פעילות זו או אחרת, הוא עצמו מוגדר כבעיה העיקרית, ויש לטפל בו.
כאב כזה בדרך כלל, יתלווה למחלת מקור או פגיעה, אשר אינה יכולה להירפא, וייקרא כאב פליאטיבי. מחלות אלו עלולות לכלול את תחום המחלות האונקולוגיות, בעיות עמוד שידרה ועוד.
סוג כאב זה יטופל במסגרת טיפולים פליאטיביים, אשר מטרתם העיקרית היא לסייע ולהקל על הכאבים. טיפולים אלה לא מנסים לרפא את המטופל ממחלתו המקורית והממארת ולהאריך את חייו, אלא לאפשר לו איכות חיים גבוהה וטובה.
תוכנית הטיפול, אשר נעשית עם מומחה פליאטיבי נקבעת, באופן משותף עם החולה, אשר הינו שותף פעיל ואמור לדווח על הקלה או התגברות בחומרת הכאב.
על פי מחקרים רבים, נמצא כי שיפור במצב רוחו ובהרגשתו הכללית של המטופל, עשויים לתרום באופן משמעותי לריפוי המחלה המקורית, גם אם באופן זמני וחלקי.
סוגי הכאב
הכאב אצל חולים אונקולוגים עלול להופיע כתוצאה ממספר גורמים: תגובה דלקתית הנוצרת עקב חדירת תאי גידול לתוך הרקמות, לחץ ומתח הנוצר בריקמה עקב גרורות או התרחבותו של הגידול המקורי, או כאבים כתוצאה מהניתוח או ההקרנות אשר עבר המטופל.
כתוצאה מכך, הכאב עלול להיות מאופיין בחדות, חדירה לעצמות ותחושה של לחץ מתמיד. במקרה של תופעות לוואי מטיפולי הכימותרפיה וההקרנות, עלולים להופיע כאבים נוירופתיים אשר מאופיינים בעיקצוץ כואב של הגפיים.
בדרך כלל, כאבים אלה יחמירו ויתגברו בתזוזה, ועלולים להקרין גם למקומות מרוחקים יותר. אולם אין הכאב עובר במצב של מנוחה, והצפי לגבי היעלמותו אינו ידוע.
המטופל יידרש להגדיר את מאפייני הכאב ועוצמתו, על פני סולם חומרה אשר יינתן לו (כאשר 1 משמעותו הוא ללא כאבים, ו-10 הינו כאב חמור וקיצוני).
בדרך כלל, המאפיין העיקרי של הכאב הוא בהיותו כרוני, מציק וטורדני, ואינו נוטה להיעלם במהלך הזמן. להיפך, כאב זה נוטה להחמיר יותר, במיוחד כאשר הגידול חודר ומעמיק את אחיזתו באזורים נוספים. לפעמים, הכאב עלול להחמיר עקב מצב רגשי מעורער ונטייה לדיכאון. טיפול גם בגורמים הרגשיים המובנים, יכול לסייע אף הוא בהקלת הכאב.
הטיפול בכאב הפליאטיבי
בדרך כלל, טיפול זה יתבסס על תרופות לשיכוך כאבים באופן שימוש הדרגתי. בתחילה ייעשה שימוש באמצעים זמינים וקלים, ולאחר החמרת התסמינים או החרפת המחלה, ייעשה שימוש בתרופות המיועדות ויעילות לשלב זה.
המטרה העיקרית של הטיפול היא למנוע את הכאב מבעוד מועד, ולא לתת לו להתפתח לממדים חריפים, אשר יקשו על טיפולו לאחר מכן.
מעבר לכך, יישקלו טיפולים נוספים, פולשניים אשר יוכלו לסייע אף הם בהקלת תסמיני הכאב. הטיפול חייב להיות מנוטר באופן תדיר, בכדי לבדוק את מידת יעילותו על המטופל. הטיפולים יכולים להינתן בביתו של המטופל, הוספיס או במסגרת בית החולים.
תרופות לשיכוך כאבים יכולות להילקח בשיטה פומית (דרך הפה), נרות, מדבקות או נוזלים. כל שיטה תיבדק לגופו של עניין על פי מידת התאמתה למטופל הספציפי.
במידת הצורך, יינתנו משככי הכאבים דרך משאבת PCA, אשר מאפשרת שליטה במינונים. במקרים של כאבים קלים, יינתנו בדרך כלל תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים, כמו למשל פאראצטמול.
לכאבים בינוניים יינתנו אופיואידים במינון נמוך כמו למשל קודאין, בופרנורפין (מדבקות) או אוקסיקודון. ובמקרים חמורים יותר, יישקל מתן אופיאודים במינון גבוה יותר כמו למשך מורפין, מתדון או מדבקות פנטניל.