כמעט כולם שמעו על מתדון. הוא פותח בגרמניה בשנת 1939, והובא לארצות הברית בשנת 1947 על ידי חברת אלי לילי. גולופין, החומר הפעיל במתדון, נגזר מהמילה הלטינית דולור, שפירושה כאב, ופיניס, שפירושה סוף. מאוחר יותר הוא נודע בשם מתדון.
במקור הוא שווק כמשכך כאבים הנחשב למסוכן ולא יעיל כמו תרופות מורפיום. בשנת 1960, נמצא שוק חדש למתדון, אך אל תטעו. חברות שיווק תרופות החליטו כי השיטה לעשות כסף ממתדון, הייתה לקדם את השימוש בו כתחליף הרואין.
צעד מושלם מבחינת חברות תרופות
מתדון יוצר התמכרות כה עזה, עד שאם המכור אינו לוקח מינון של התרופה מדי יום, הוא חווה כאבים עזים. היבט זה נהדר מבחינת חברות התרופות היות וברגע שאדם מכור למתדון, סביר ביותר שהוא ישתמש בו לשארית חייו, או לפחות למשך שנים רבות. היות וחברות התרופות מעוניינות ברווחים, מה יכול להיות טוב יותר?
אז מה אם אדם כבול למרפאת מתדון מדי יום? אז מה אם הוא סובל מבעיות פיזיות ונפשיות רבות בגלל מתדון? הרווח הוא מה שחשוב, ולא ממש הטיפול בהתמכרות. אם מתייחסים ברצינות להתמכרות, ומבינים את העלייה הגוברת בהתמכרות לחומרים אופיאוטים רפואיים, מפסידים לקוח לכל החיים. מבחינת מנהלי חברות תרופות, אין זה הגיוני להבין את החיים הנוראים של מכור למתדון.
שימוש זהיר ומדויק
בהתאם למינון האישי שנקבע, יש לקחת אותו בין שמונה ל-59 שעות, כמשכך כאבים. הוא מספק הטבות של החלמה מהתמכרות למשככי כאבים אחרים במרשם, כגון מורפיום, היות והוא נותר בגוף להקלת תסמיני הגמילה והתשוקה.
אך הוא פחות יעיל לטיפול במצבי כאב כרוניים הקשורים למחלות כגון סרטן, טרשת נפוצה או דלקת מפרקים ניוונית, היות והשפעותיו אינן מחזיקות מעמד כל עוד התרופה נשארת בגוף. כתוצאה מכך, אנשים הצורכים מתדון כמשכך כאבים, מציבים עצמם בסכנת מנת יתר, אם הכאב חוזר לפני שהם יכולים לקחת את המנה הבאה בבטחה.
מתדון אינו מטפל בכאב
חברות התרופות מוכרות את התרופה הממכרת במרפאות מתדון ל-250,000 מכורים הזקוקים לו, ומקדמות לרופאים את השימוש בו לטיפול בכאב. אנשים החווים כאב מתייעצים עם הרופא, אך במקום להתייחס לגורם הכאב, הרופאים רושמים לו מתדון, הנחשב כסם מסוכן.
כמו הרואין או כל חומר הרדמה אחר, מתדון אינו מטפל בכאב אלא מונע את תחושת הכאב על ידי המטופל לזמן קצוב. על מנת לשמור על התחושה בגוף, אתה צריך להמשיך לקחת את הסם, אלא אם כן אתה מתמודד עם הגורם לכאב.
סכנות ההתמכרות למתדון
ככל שהוא משמש יותר ויותר לטיפול בכאב, ולא להתמכרות לאופיואידים בלבד, כך הוא הופך זמין לאנשים הנוטים להתמכר לסמים, שיכולים לקבל אותו בקלות רבה, לגנוב אותו, או לרכוש אותו באופן שאינו חוקי. מצב זה נחשב לגורם המוביל של מגפת ההתמכרות לסמים אופיואידים בארצות הברית.
בנוסף, קיים סיכון גבוה ביותר של מינון יתר מצריכת התרופה. תופעות הלוואי זהות לתופעות הלוואי הקשורות לתרופות אופיואידים אחרות, וכוללות:
- עצירות
- סחרחורת
- ישנוניות או נמנום
- בחילה או הקאות
- בעיות תפקוד או בלבול
- שכחה
- בעיות איזון או תיאום טווח תנועה.
הרבה יותר קל להתמכר למתדון מאשר לתרופות אופיואידים אחרות. תסמיני מנת יתר כוללים:
- נשימות איטיות ורדודות המכונות דיכוי נשימתי.
- עור לח ודביק או כחלחל.
- שפתיים וקצות אצבעות בגוון כחול.
- עייפות קיצונית עד כדי חוסר יכולת להישאר ער.
- קהות חושים.
- עוויתות.
- תרדמת.
- מוות.
ערבוב מתדון עם תרופות אחרות, או תרופות מרשם שאינן חוקיות, עלול להוביל גם לבעיות לב חמורות, הנעות בין הפרעות קצב להתקף לב.
מי מתמכר למתדון?
כיום, מתדון עדיין משמש תחת השגחה רפואית צמודה לסייע לאנשים הסובלים מהתמכרות לאופיואידים, להקלת תהליך הגמילה. תרופה זו נרשמת למטופלים הסובלים מכאבי גב כרוניים, או לאנשים הסובלים מכאבים שלאחר ניתוח.
היות ומתדון נועד לשמש כתרופה ארוכת טווח, הוא מצטבר במהירות רבה בגוף, ועלול להוביל למוות ממנת יתר. לכן השימוש בו חייב להתבצע תוך מעקב צמוד של איש מקצוע רפואי, למניעת התמכרות העלולה להוביל לתוצאות רציניות ביותר.
