פעולת חומרי הרדמה

לקבלת הצעת מחיר שלא תוכלו לסרב כתבו לנו

הרדמה

הרדמהבאופן מפתיע, הידע על מנגנון הפעילות של תרופות המשרות הרדמה חלקי ביותר. תרופות המשרות הרדמה הן תרופות הניתנות בניתוחים שנעשים תחת הרדמה כללית, והן מכניסות את החולה למצב של חוסר הכרה אופן מבוקר.

התרופות שפועלות באופן כזה מחולקות לשתי קבוצות עיקריות: תרופות הניתנות דרך הווריד, ותרופות הניתנות כגז הנשאף דרך הריאות ומגיע דרך כלי הדם הריאתיים אל שאר הגוף. ברי, שתרופות משתי הקבוצות פועלות בעיקר על המוח – הכרתו של החולה תלויה בפעילות המוחית שלו.

אף על פי כן, טרם זוהו בוודאות אזורי הפעולה של תרופות אלו במוח. מספר תיאוריות עיקריות מנסות להסביר את פעילותן הפרמקולוגית של התרופות משרות ההרדמה.

התיאוריה בה מצדדים רוב החוקרים היום מניחה שתרופות להרדמה נקשרות לשני סוגי קולטנים במוח, קולטן ל – GABA וקולטן מסוג NMDA. הקולטן ל – GABA  במוח הוא קולטן שמשרה דיכוי של פעילות חשמלית מוחי, והוא נמצא במקומות רבים במערכת העצבים. ייתכו שחומרי הרדמה נקשרים לקולטן זה ומגבירים את פעילותו.

הקולטן מסוג NMDA קשור דווקא לעירור הפעילות המוחי, וחומרי הרדמה המשפיעים עליו מונעים את פעילותו.

מלבד תיאוריה זו, תיאוריות אחרות דנות בהשפעת התרופות על יציבותן של הממברנות התאיות ומסיסותן בשומן, אך ההסבר המדעי הקיים בנוגע למנגנון הפעולה רחוק מלהיות מספק.

דוגמא לחומר הרדמה נפוץ המשמש להרדמה בשאיפה דרך הריאות הוא איזופלורן (Isoflurane). דוגמא לתרופה שימושית להרדמה במתן ורידי היא פרופופול (Propofol).

בנזודיאזפנים

קבוצה של תרופות שימושיות ביותר בהרדמה וברפואה בכלל. אם כי תרופות אלו לא משמשות בדרך כלל להרדמה עמוקה כתרופה יחידה, הן מסייעות בטשטוש בטרם ההרדמה (פרה-מדיקציה), בהרגעה של חולים לפני פרוצדורות שאינן דורשות הרדמה כללית, ובמגוון נרחב מאוד של אינדיקציות רפואיות (התקפי חרדה, הפרעות שינה, הפרעות פסיכאטריות שונות, ועוד).

מנגנון הפעולה של תרופות אלו נחקר היטב, וגם הוא קשור לקולטן במוח שקושר את המעביר העצבי GABA. קשירה של תרופות ממשפחת הבנזודיאזפנים לקולטן גורמות לפתיחתו בתדירות גבוהה מהרגיל.

כבר צוין, שקולטן זה פועל כמדכא פעילות כללית במוח, ולכן גם תרופות אלו מדכאות פעילות מוחית. תופעת הלוואי החמורה ביותר של טיפול זה הוא דיכוי נשימתי, שנובע מהדיכוי המוחי האחראי על תהליך הנשימה. דוגמאות לתרופות מקבוצה זו הן מידזולם (midazolam), דיזאפם (Diazepam – ואליום), ועוד .

משתקי שרירים

לעיתים קרובות משתמשים בהרדמה בחומרים שמשתקים את פעילות השרירים. תרופות אלו דרושות במהלך הניתוח כדי למנוע תזוזה לא רצויה של הנבדק, וכדי לאפשר צינרור קנה (אינטובציה) נוחה והנשמה קלה של המנותח.

כדי להבין את מנגנון הפעילות של משתקי השרירים יש להקדים הסבר קצר על הפעלת השריר באמצעות עצבים מוטורים.

קצה עצב נמצא בסמיכות לסיב שריר, באזור שמכונה "צומת עצב-שריר" (Neuro-muscular junction – NMJ).

העצב משחרר בצומת מעביר עצבי (נוירוטרנסמיטור) שנקרא אצטיל כולין. אצטיל כולין נקשר לקולטנים מיוחדים בממברנה של סיב השריר, וגרם להפעלה חשמלית של השריר.

ההפעלה החשמלית גוררת בתורה כניסה של אטומי נתרן אל השריר, וכיווצו. תרופות משתקות שרירים נקשרות לקולטן לאצטיל כולין, ומונעות את קשירת האאצטיל כולין לקולטן.

קיימים שני סוגים של תרופות הנקשרות לקולטן: תרופות שנקשרות לקולטן ומונעות את הפעלת השריר על ידי אצטיל כולין, ותרופות הנקשרות לקולטן ומפעילות את השריר ללא הפסקה.

שני הסוגים יובילו בסופו של דבר לתוצאה זהה – שיתוק השרירים הנחוץ להרדמה. בעת הצורך ניתן לתת תרופות המבטלות את השפעת שיתוק השרירים (כמו שנדרש, למשל, בסיום הניתוח).

חומרים להרדמה מקומית

תרופות להרדמה מקומית מונועת את ההעברה העצבית של תחושות (חום, מגע, כאב) על ידי חסימה של קצות העצבים ברקמה.

בדומה לתא שריר, קצות העצבים מופעלים על ידי זרמים של נתרן דרך ממברנות התאים. זרימה של נתרן גורמת ליצירת זרם חשמלי המועבר למוח, ומפורש כאות תחושתי.

תרופות שיוצרות הרדמה מקומית ניתנות בזריקה ליד העצב, וחוסמות את התעלות בממברנת התא שדרכן עובר הנתרן.

אחרי החסימה התרופתית, גם כאשר גירוי יגיע לקצה העצב, לא יוכל להיווצר הזרם החשמלי הנדרש להעברת האות, ומידע תחושתי לא יועבר למוח. דוגמא לחומר נפוץ המשמש להרדמה מקומית הוא לידוקאין (Lidocaine).

לקבלת הצעת מחיר שלא תוכלו לסרב כתבו לנו

פורטל בנושא כאב

הפורטל המוביל בנושא כאב

אז מה היה לנו בכתבה:

דילוג לתוכן