פטידין, או בשמה הנוסף מפרידין, היא תרופה נרקוטית לשיכוך כאבים ממשפחת פנילפיפרידינים. התרופה סונתזה בשנת 1939 על ידי הכימאי הגרמני אוטו איסליב. פעולת התרופה מתרחשת באמצעות חסימת הנוירוטרנסמיטר אצטיל כולין, והיא מעכבת את המערכת הפאראסימפטטית. תכונותיה של התרופה נתגלו במהלך עבודתו של הכימאי הגרמני בחברת התעשייה הגרמנית IG FARBEN.
התרופה משמשת לטיפול בכאבים בינוניים עד חזקים ומסופקת בטבליות, בהזרקה או בסירופ. במהלך המאה העשרים, התרופה שמשה רופאים רבים כמשכך הכאבים האופיאטי העיקרי ובשנת 1975, שישים אחוזים מהרופאים סיפקו מרשם לתרופה לטיפול בכאב אקוטי וכ-22% לטיפול בכאבים כרוניים קשים.
סיכון ההתמכרות
ביחס למורפין, הפטידין נחשב לבטוח יותר ובעל סיכון נמוך יותר להתמכרות אולם תזה זו הופרכה לאחר שנתגלה כי גם הפטידין הוא גורם בסיכון גבוה להתמכרות ואינו בעל יתרונות יחסיים רבים על פני משככי כאבים אופיאטיים אחרים.
עוד נתגלה כי הרכיב נורפטידין הנמצא בתרופה דווקא רעיל יותר ביחס לאופיאטים אחרים במיוחד בזמן טיפול ממושך ועלול לגרום להרעלת סרטונין.
שימוש ודרך פעולה
פטידין נמצא בשימוש נרחב בזמן צירים ובעת הלידה. הוא מפחית את הלחץ התוך רקמתי של המעי, ובנוסף, מבוצע בו שימוש לפני או לאחר ניתוח. דרך פעולתו דומה למורפין כאשר הוא פועל על רצפטורים הקשורים לתחושת הכאב וכן בעלי השפעה על תחושת אופוריה, טשטוש ואף פיתוח תלות פיזית.
לפטידין השפעה של הרדמה מקומית ופעולתו מהירה יותר מזו של המורפין כאשר השפעתו הקלינית נמשכת כ-120 עד 150 דקות.
פטידין להקלת תהליך לידה
שימוש מרכזי בפטידין נעשה בזמן הלידה על מנת להקל על כאבי הצירים והלידה עצמה, התרופה ניתנת לאשה בהזרקה לווריד או לשריר כאשר מינון התרופה נקבע על ידי הרופא בהתאם למשקל האישה ולקצב התקדמות הלידה. השפעת התרופה נמשכת כשלוש עד ארבע שעות וכוללת הפחתה בתחושת הכאב, הרפיית שרירים כתוצאה מהקלה על הכאב והגברת יעילות התכווצויות הרחם.
לתרופה חסרונות הנובעים מהעובדה כי החומר עובר לעובר דרך השיליה, התרופה גורמת לטישטוש ועלולה לגרום לבחילות והקאות. הפטידין גורם לטשטוש ומפחית כאבים וניתן באמצעות עירוי לווריד, השפעתו ניכרת לאחר כעשרים דקות והוא משפיע על מוחה של האם בתשדורת המידע על כאב, תיתכן גם השפעה על מרכזים אחרים העלולה לגרום לסחרחורת, ניתוק ושיכרון.
סיכונים לתינוק
במידה וניתן מספר שעות לפני הלידה, האם תפרק את הפטידין, אך אם זמן הלידה סמוך לזמן בו ניתנה התרופה, התינוק ייוולד עם שאריות החומר, שימשיכו להשפיע למשך שלושה עד שישה ימים.
במקרים בהם ניתנת תוספת לאם התינוק עלול לסבול מדיכוי נשימתי. השפעתו החיובית של הפטידין תוביל להרפיה והורדת מתח.
סכנות
לפטידין פוטנציאל לגרום להתמכרות ולתלות פיזית והוא מנוצל לשימוש לרעה בשל מכניזם הפעולה המהיר שלו בהשוואה לתרופות מרשם אחרות. הפטידין נקשר באופן מובהק יותר מתרופות אחרות עם תחושת אופוריה, קשיי ריכוז, בלבול, וירידה ביכולות הקוגניטיביות. תופעות לוואי קשות וייחודיות לתרופה הן תסמונת סרוטונין, מועקה, רעידות, צמרמורות, הזיות ופרכוסים, הנובעים מפעולת המטבוליט הרעיל נורפטידין.
לפטידין השפעות שליליות המאפיינות את משפחת האופיאטיים הכוללות בחילות, הקאות, סחרחורות, זיעה קרה, עצירות ואי מתן שתן. מינון יתר של התרופה עלול לגרום לדיכוי נשימתי, רפיון שרירי, ערפול חושי, לחץ דם נמוך ואף קומה. מנות יתר של התרופה עלולות להוביל להרעלת סרוטונין ובמקרים קשים אף למוות.
