כאב הוא תחושה בסיסית, שכולנו חווים פעמים רבות במהלך חיינו. כמעט כולנו נסכים שכאב הוא תחושה סובייקטיבית מאוד, שכמעט בלתי ניתנת להשוואה או לתיאור מדויק לאדם אחר. תחושת הכאב היא פרטית ואינטימית, וקשה מאוד להתייחס אליה באמות מידה אחידות.
אנשים רבים חשים גירויים בצורה שונה, ומגיבים באופן אחר לגירויים כואבים. פגיעה שתגרום לאדם אחר כאב עז מאוד לא תגרור תחושה זהה אצל אדם אחר, וייתכן שהוא יחוש כאב מינימאלי בלבד.
לאור הסובייקטיביות הרבה של הכאב, עולה השאלה בדבר היכולת שלנו למדוד כאב, ולהתייחס אליו בצורה מדעית ומחקרית. האם יש להשאיר את עולם הכאב לפסיכולוגים, או שגם לרופאים ומדענים יש מה להציע בתחום?
האם ניתן למדוד או לכמת כאב?
למרות מה שנכתב, המדע התקדם מאוד בהבנת הבסיס הביולוגי מדעי של הכאב. מחקרים שנעשו בעשורים האחרונים חשפו הרבה מאוד על המסלול העצבי המוליך את הכאב, החל מהגירוי ועד לפירושו במוח.
העצבים החשים בכאב הם קצות עצבים מיוחדים, דקים ובלתי מצופים, המוכנים סיבים מסוג C (C fibers). הכאב עולה במסלולים מוגדרים וידועים לאורך חוט השדרה. פגיעה במסלולים אלו תפגע ביכולת לחוש בכאב ולהגיב אליו.
תחושות הכאב עוברות עיבוד בגרעינים בעומק המוח (למשל: בתלמוס), ומעוררים גירוי באיזור מסוים בקליפת המוח – הקורטקס, הידוע כקורטקס התחושתי. לאחר קליטת הכאב במוח, עוברת התחושה עיבודים נוספים במקומות ממופים אחרים במוח הגדול.
כמובן שהקשר בין הפעילות המוחית לתחושה הסובייקטיבית טרם פוענח, וייתכן שלעולם יישאר בגדר חידה – בדומה לשאלת היחס בין הגוף לנפש.
מדידת כאב עם מכשיר MRI
ייתכן ושיטות הדמיה חדשניות יכולות לשפוך אור נוסף על תחושת הכאב ועל ייצוגה במוח. בדיקת MRI פונקציונאלי (fMRI) נעזרת בתכונה הבסיסית של שינויים בזרימת הדם אל אזורים פעילים במוח.
על ידי זיהוי של שינויים בזרימת הדם, ותוך היעזרות בבדיקת תהודה מגנטית, ניתן לבדוק פעילות של אזורים במוח בתגובה לגירויים שונים. בדיקה זו פתחה פתח משמעותי להבנה של פעילות המוח, ותרמה רבות למחקר בנושאים רבים.
מחקר חדש שפורסם בכתב העת הרפואי The New England Journal of Medicine ניסה לבדוק האם כלי זה יכול לעזור בהערכת כאב וחומרת כאב. הכלי היחיד העומד היום לצד הרופא בהערכת כאב הוא הדיווח האישי של המטופל. נהוג לבקש ממטופלים לדרג את עוצמת הכאב שלהם על פני סקלה מספרית, מאחד עד עשר, אך ברי שדיווח כזה הוא דיווח סובייקטיבי מאוד, ומושפע מגורמים רבים שאינם קשורים ישירות לכאב.
במחקר שפורסם, ניסו החוקרים לפתח כלי להערכת כאב, לאחר שבחנו 114 נבדקים שונים בארבעה מחקרים עוקבים. החוקרים פתחו מערכת מיוחדת שנועדה לבחון את התגובה של המוח המתבטאת בבדיקה, לכאב המופק על ידי חשיפה לחום. "חתימה מוחית" אישית כזו של תגובה לכאב פותחה לגביי כל נבדק באופן אינדיבידואלי.
במחקרים העוקבים, בחנו החוקרים את יכולתה של המערכת לזהות כאב באופן מדויק וללא שגיאות, את היכולת שלה להבחין בין כאב פיזי לבין כאב מקור חברתי (למשל: פרידה כואבת), ואת התגובה למתן משככי כאבים – שוב כפי שהיא משתקפת בבדיקות ההדמיה.
תוצאות המחקר היו פורצות דרך. נמצא, שיכולתה של המערכת להבדיל בין גירוי כואב מחום לבין גירוי לא כואב עובר את סף ה – 90% – דיוק רב מאוד לבדיקה רפואית ראשונית. יכולתה של הבדיקה להבחין בין כאב ממקור פיזי לכאב אחר הייתה גם היא גבוהה, ונעה סביב 85%. ניתן היה להדגים גם שינוי בתבניות המוחיות של הכאב כתגובה למתן משככי כאבים – הוכחה לפעילותם של האחרונים כמדכאי כאב, גם ברמת המוח.
מחקר זה פותח צוהר חדש להערכה והבנה של התחושה שאנו מכנים "כאב". במחקר זה הצליחו החוקרים להראות כיצד ניתן למדוד כאב, להבחין בין סוגים שונים שלו, ולהעריך אותו תוך שימוש באמצעי הדמיה. אין ספק שהמחקר זה פורץ דרך בחקר הכאב – ייתכן שכלי זה יהפוך לשימושי בשנים הבאות (ככל הנראה לא בעתיד הקרוב ממש), ויספק דרך חדשה להעריך כאב, ולטפל בו בהתאם.
