כאב הינו תחושה סובייקטיבית, אשר משרה הרגשה בלתי נעימה. פעמים רבות הכאב נגרם מנזק לריקמה פוטנציאלי או ממשי. לפעמים, כאשר הכאב הופך להיות כרוני ופוגע באיכות החיים ואף גורם להפסקת פעילות זו או אחרת, הוא עצמו מוגדר כבעיה העיקרית, ויש לטפל בו.
סוג כאב זה יטופל במסגרת טיפולים פליאטיביים, אשר מטרתם העיקרית היא לסייע ולהקל על הכאבים. טיפולים אלה לא מנסים לרפא את המטופל ממחלתו המקורית והממארת ולהאריך את חייו, אלא לאפשר לו איכות חיים גבוהה וטובה.
על פי מחקרים רבים, נמצא כי שיפור במצב רוחו ובהרגשתו הכללית של המטופל, עשויים לתרום באופן משמעותי לריפוי המחלה המקורית, גם אם באופן זמני וחלקי.
סוגי הכאב
כתוצאה מכך, הכאב עלול להיות מאופיין בחדות, חדירה לעצמות ותחושה של לחץ מתמיד. במקרה של תופעות לוואי מטיפולי הכימותרפיה וההקרנות, עלולים להופיע כאבים נוירופתיים אשר מאופיינים בעיקצוץ כואב של הגפיים.
המטופל יידרש להגדיר את מאפייני הכאב ועוצמתו, על פני סולם חומרה אשר יינתן לו (כאשר 1 משמעותו הוא ללא כאבים, ו-10 הינו כאב חמור וקיצוני).
הטיפול בכאב הפליאטיבי
בדרך כלל, טיפול זה יתבסס על תרופות לשיכוך כאבים באופן שימוש הדרגתי. בתחילה ייעשה שימוש באמצעים זמינים וקלים, ולאחר החמרת התסמינים או החרפת המחלה, ייעשה שימוש בתרופות המיועדות ויעילות לשלב זה.
המטרה העיקרית של הטיפול היא למנוע את הכאב מבעוד מועד, ולא לתת לו להתפתח לממדים חריפים, אשר יקשו על טיפולו לאחר מכן. מעבר לכך, יישקלו טיפולים נוספים, פולשניים אשר יוכלו לסייע אף הם בהקלת תסמיני הכאב. הטיפול חייב להיות מנוטר באופן תדיר, בכדי לבדוק את מידת יעילותו על המטופל. הטיפולים יכולים להינתן בביתו של המטופל, הוספיס או במסגרת בית החולים. תרופות לשיכוך כאבים יכולות להילקח בשיטה פומית (דרך הפה), נרות, מדבקות או נוזלים. כל שיטה תיבדק לגופו של עניין על פי מידת התאמתה למטופל הספציפי. במידת הצורך, יינתנו משככי הכאבים דרך משאבת PCA, אשר מאפשרת שליטה במינונים. במקרים של כאבים קלים, יינתנו בדרך כלל תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים, כמו למשל פאראצטמול. לכאבים בינוניים יינתנו אופיואידים במינון נמוך כמו למשל קודאין, בופרנורפין (מדבקות) או אוקסיקודון. ובמקרים חמורים יותר, יישקל מתן אופיאודים במינון גבוה יותר כמו למשך מורפין, מתדון או מדבקות פנטניל.