היכולת שלנו לחוש כאב יכולה מצד אחד לפגוע בצורה ניכרת באיכות החיים שלנו, אך מצד שני תורמת לכך שנהיה מודעים למצבים שבהם שלמות הגוף נמצאת בסכנה. למעשה רבים לא מודעים לכך, אך ישנם מצבים רפואיים נדירים ביותר הבאים לידי ביטוי בכך שהלוקים בהם לא חשים כאבים כלל. הלוקים במצבים אלו לרוב סובלים מפציעות חמורות ומבריאות לקויה על רקע תאונות שונות ולמעשה חלק ניכר מהחולים הולכים לעולמם כבר בילדות.
חיישני הכאב – הנוציצפטורים
מערכת הכאב הפריפרית כוללת בראש ובראשונה את חיישני הכאב או קולטני הכאב הנקראים בשפה המקצועית נוציצפטורים. הנוציצפטורים נמצאים בשפע ובצפיפות גבוהה מאוד ברקמת העור, המהווה את קו ההגנה הראשון שלנו מפני גורמים מזיקים מהסביבה החיצונית ובנוסף ניתן למצוא נוציצפטורים בשרירים, במפרקים, בקרום המוח, בעצמות ועוד.
הנוציצפטורים מסוגלים לקלוט אנרגיה מסוימת הגורם לגירוי שלהם, כמו לדוגמה אנרגיה כימית או אנרגיה תרמית ולהמיר אותה לפוטנציאל פעולה.
סיבי העצב האחראיים להעברת תחושת הכאב
מהירות ההולכה של אותו פוטנציאל פעולה הנוצר בנוציצפטורים מושפעת מהקוטר של האקסון דרכו עובר האות העצבי ובנוסף מושפעת מציפוי המיאלין העוטף את האקסון. כך למשל האקסונים המהירים ביותר נקראים A בטא. מהירות ההעברה בסיבים אלה עומדת 30-100 מטר לשנייה שכן הם עבים יחסית ועטופים במיאלין. סיבים אלה מתמחים בהעברה של גירויים מכנים חלשים מאוד.
לעומתם סיבי d A העטופים אף הם במיאלין מאפשרים הולכה במהירות של 1-35 מטר לשנייה ואילו סיבי C הם סיבים שלא עטופים במיאלין ולכן מהירות ההולכה שלהם איטית במיוחד ועמודת על 0.3-1 מטר לשנייה.
עיבוד הכאב במוח
העיבוד הראשוני של הכאב מתרחש בקרן האחורית של חוט השדרה, או ליתר דיוק בתאים הממוקמים בשכבה החיצונית של הקרן האחורית (Lumina II), הנקראים Substanita gelatinosa. מחוט השדרה עובר המידע העצבי לאזור מוחי הנקרא תלמוס כשלמעשה רוב סיבי הנוירונים מסתיימים בחלק המדיאלי והלטראלי של התלמוס. מהתלמוס התשדורת ממשיכה לקליפת המוח הסומטוסנסורית ולאינסולה ופיתול החגורה הקדמי (חלק מהמערכת הלימבית).
בגדול ישנן שתי מערכות לעיבוד כאב במוח: מערכת הכאב הלטרלית ומערכת הכאב המדיאלית. מערכת הכאב הלטראלית מסייעת לזיהוי הגירוי הנוציצפטיבי במישור התחושתי, כלומר מה הוא משך הגירוי המכאיב, היכן הוא ממוקם ומה היא עוצמתו והמערכת המדיאלית לעומת זאת מעורבת בתהליכי העיבוד וביצירת התגובות הרגשיות המתעוררות על רקע הגירוי המכאיב.
היבטי הזמן, אופי הכאב ומיקומו מעובדים בקליפת המוח הסומטוסנסורית ואילו ההיבט הרגשי של הכאב מעובד בפיתוח החגורה הקדמי והאינסולה.
התגובה הפיזיולוגית לכאבים
כאשר אנחנו נחשפים לכאב, מערכות הגוף מגיבות לכך, כאשר בין היתר מדובר במערכות הקרדיווסקולרית, המערכת הסימפתטית והמערכת המטבולית. כך לדוגמה בתגובה לכאב מתרחשת האצה בקצב פעימות הלב, כלי דם פריפריים מתכווצים, פעילות בלוטות הזיעה מתגברת, האישונים מתרחבים ועוד.
פתופיזיולוגיה של כאבים שאינם פריפריים
עד כה עסקנו במסלול אותו עובר הגירוי עד למרכזי עיבוד הכאב במוח במקרים שבהם מדובר בגירוי פריפרי. בנוסף לכך, ישנו סוג נוסף של כאבים הנקראים כאבים מרכזיים, כלומר כאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית עצמה. תופעה זו מתרחשת למשל בקרב נפגעים הסובלים מפציעות בחוט השדרה. כמו כן ישנם כאבים נוירופתיים שיכולים להתפתח באזורים פריפריים ללא גירוי של נוציצפטורים. במקרים האלו מקור הגירוי בנזק לעצבים פריפריים.
מעבר לכל הכאבים שהוזכרו לעיל, ישנם גם כאבים פסיכוגניים. הכוונה היא לכאבים ממשיים שעלולים להיות חמורים מאוד, שלא ניתן למצוא להם גורם פיזיולוגי ולכן מסיקים שמקורם רגשי או פסיכולוגי.
אולי יעניין אותך גם:
מנפלאות המוח האנושי: האם נוכל בעתיד הקרוב לשלוט בכאבים דרך המוח שלנו?
כאב ריבאונדי – מהו? וכיצד ניתן לטפל בו?
