אחת הבעיות הנפוצות בתחום הכירורגיה של כף היד עונה לשם המסתורי "אצבע הדק" (טריגר פינגר). כאשר מנתחים את דפוסי הבעיה, מבינים גם את מקור שמה. אצבע הדק הוא מצב בו האצבע ננעלת באופן המזכיר לחיצה שלה על ההדק. מדובר במצב שעלול להשפיע לרעה על איכות החיים שלנו, תוך גרימת כאבים לא נעימים. אבחון מדויק וטיפול ממוקד (לרוב ניתוחי) הם המפתחות העיקריים לפתרון המצב.
מהם הגורמים לטריגר פינגר?
טריגר פינגר נגרמת ברוב המקרים כתוצאה מהפרעה במעבר גיד כף היד (באזור האחראי לכיפוף האצבעות) בתעלה. עם התעבות בסיס האצבע והתעבות משנית של הגיד המכופף, האדם חש קושי או אפילו חוסר מסוגלות לבצע כיפוף של האצבע. גם אם תיעשה התיישרות של האצבע, היא תתבצע בצורה מהירה ופתאומית. כך או כך אדם הסובל מאצבע הדק ואינו מטפל בבעיה עלול לחוות על בשרו החמרה שלו, עד לחוסר תפקוד מוחלט של האצבע ולשיבוש שגרת החיים.
גם אם הדעה הרווחת בקהילה הרפואית כיום היא שמקור הבעיה הוא ניווני, על הגורמים הספציפיים עדיין יש מחלוקת. בין הסיבות המועלות לאוויר העולם בהקשר הנוכחי ניתן למנות תנועות חוזרות ונשנות של האצבעות בכיוון מסוים, מאמצים מאסיביים של הידיים או מחלות פרקים. בעבר נהוג היה לחשוב שיש קשר ישיר בין עבודה מאומצת לבין אצבע הדק, אבל כיום דעה מקובלת היא שביצוע נכון של עבודה, ולו מאומצת, לא אמור להביא לבעיות דוגמת אלה. מה שכן, נראה שהסיכויים לסבול מהבעיה גדלים משמעותית עם הכניסה לעשור הרביעי של החיים, וכמובן ככל שהאדם מתקרב לגיל הזהב.
אבחון
לאצבע הדק יש מספר תסמינים חוזרים המקלים על הזיהוי שלה. האדם הסובל מהבעיה עלול לחוש רגישות במגע באזור, כאב כאשר הוא מנסה לכופף את האצבע או קושי של ממש ליישר אותה. בנוסף לכך נשמעות תלונות על נפיחויות או נוקשות, כאשר בחלק גדול מהמקרים הקושי נותן את אותותיו בעיקר (אבל ממש לא רק) בבקרים. בהיעדר טיפול עלולה האצבע עצמה להיתקע כשהיא מכופפת, מצב שהוא כמובן הכל חוץ מתקין.
אבחון הבעיה נעשה בדרך כלל בהתאם לתלונות המטופל על התסמינים, כפי שתוארו מעלה, ובאמצעות בדיקה פיזית של אזור האצבע (ראייה או מישוש). בדיקות עזר אינן שכיחות יתר על המידה, אבל כן ישנם מצבים בהם מוחלט לבצע בדיקות אולטרה סאונד לאבחון מדויק יותר של הבעיה ודפוסיה.
טיפול באצבע הדק
ישנן מספר גישות לטיפול באצבע הדק. בכמחצית מהמקרים – בעיקר כאשר הבעיה חמורה יחסית או ממושכת – מוחלט לבצע ניתוח כירורגי. למרות שמדובר בניתוח פשוט בהשוואה לניתוחים כירורגיים אחרים (הנעשה בהרדמה מקומית ואינו מצריך לרוב אשפוז לילה), כן צריך לקחת בחשבון תקופת התאוששות אפשרית שאינה פשוטה. אפשר בדרך כלל לחזור לבצע פעולות כבר לאחר הניתוח, אבל מי שמצפה לאצבע שמתפקדת באופן מושלם עלול להתאכזב.
טיפולים אחרים הנעשים משלבים בין קשת הרפואה הקונבנציונלית לרפואה המשלימה. בין הטיפולים האפשריים ניתן למנות נטילה של תרופות בעלות בסיס אנטי דלקתי, שימוש בסדים, תרגילי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טווינא ועוד. על פי דפוסי הבעיה, דרגת החומרה שלה ומאפייני האדם הסובל ממנה מוחלט בדרך כלל על הרכבה של תכנית טיפולים אישית לתקופה בת מספר חודשים לפחות.
במקרים פשוטים הבעיה תחלוף מעצמה, אם כי המקרים האלה אינם שכיחים לרוב. המשמעות היא שמומלץ להשקיע את המאמצים הנדרשים באבחון הבעיה ובהתאמת תכנית טיפולים, ולא להמתין חודשים ארוכים של חוסר נוחות עד שהבעיה – כך מקווים – תעבור לה.
