הטיפול בכאב אקוטי

כאב הוא תחושה סובייקטיבית של חוסר נוחות, המתווכת על ידי מערכת העצבים. תחושת הכאב שונה מאדם למשנהו ותלויה בגורמים רבים. עם זאת, הבסיס הפיזיולוגי לכאב דומה בכל בני האדם, וברובם של בעלי החיים. הכאב הוא תחושה עצבית המועברת באמצעות עצבים מיוחדים ומעבירים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) ספציפיים.

במהלך השנים, הצטבר ידע רב על המערכות הפיזיולוגיות המעורבות בכאב. המסלול שמעביר את הכאב מתחיל ביצירתם של חומרים באזור הפגוע בגוף. חומרים אלו הם לרוב מדיאטוריים דלקתיים – חומרים המופרשים בגוף כתגובה לנזק, ויוצרים דלקת מקומית.

חומרים אלו מגרים קצות עצבים חשופים הנמצאים ברקמות השונות. העצבים מוליכים את האות החשמלי דרך חוט השדרה אל המוח, שמפרש את הכאב, עוצמתו ומיקמו. למעשה, טיפול בכאב יכול להיעשות בכל אחד מהשלבים שתוארו לעיל – עצירה של מסלול העברת האות תוכל להביא להקלה.

תרופות שונות המקלות על הכאב

קיימות תרופות שונות ומרובות לטיפול בכאב, הפועלות במנגנונים פרמקולוגים שונים. התרופות מחולקות על פי עוצמת הפעולה, כאשר תרופות בעלי פוטנטיות רבה יותר גוררות בדרך כלל תופעות לוואי קשות וחמורות יותר ולכן השימוש בהן צריך להיעשות במשורה ותוך שיקול דעת מירבי. מה התרופות העיקריות המשמשות לטיפול בכאב ברפואה המודרנית?

אקמול ואפטלגין

פאראצטמול (Parcetamol) היא התרופה השימושית ביותר לטיפול בכאב אקוטי.  למרבה הפלא, למרות השימוש הנרחב בתרופה, מנגנון הפעולה שלה לא ידוע בבירור. התרופה בטוחה יחסית לשימוש, ומקלה כאבים קלים ובינוניים. עם זאת, בכמויות גדולות מאוד היא רעילה לכבד, וצריך להיזהר מליטול אותה לאורך זמן במינונים גבוהים.

אופטלגין היא תרופה נפוצה מאוד בישראל, וגם היא יעילה בטיפול בכאבים קלים ובינוניים. תרופה זו נאסרה למכירה במספר מדינות בעולם בגלל תופעת לוואי נדירה יחסית, אך מסוכנת של דיכוי מערכת יצירת תאי הדם (דיכוי מח עצם).

תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים

קבוצת תרופות גדולה זו נמצאת בשימוש נרחב ביותר. נמצא שאחדים מהחומרים בגוף שנוצרים בעקבות דלקת וגורמים לכאב מסונתזים באמצעות האנזים COX. לאנזים זה שתי צורות, ועיכוב של פעילותו מדכא יצירת חומרים המשרים דלקת וכאב.

התרופות מכונות בשם הכולל "תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים" – Non Steroidal Anti Inflammatory Drugs, ובקיצור NSAID’s.

תרופות ידועות מקבוצה זו כוללות איפובן, אדוויל, אדקס, אטופן ועוד (כל השמות שהוזכרו הם שמות מסחריים, ולא השמות הגנריים-כימיים של התרופות).

תופעות הלוואי הנפוצות של תרופות מקבוצה זו כוללות פגיעה כלייתית ודימומים מכיבים במערכת העיכול, אך במינון נמוך ובשימוש שאיננו ממושך הן תרופות בטוחות ויעילות לטיפול בכאב.

מורפיום ונגזרות אופיאטיות

התרופות היעילות ביותר המצויות בשימוש ברפואה כנגד כאבים קשים הן תרופות ממשפחות האופיאטיים. תרופות אלו פועלות על קולטנים בעצבים, שמתווכים את העברת האות העצבי של הכאב.

חסימה של הקולטנים לא מאפשרת העברה של אות חשמלי למוח, ולכן לא מופיעה תחושה של כאב.  נגזרות שונות של אופיאטים הן בעלות תכונות פרמקולוגיות שונות.

חלק ממשככי הכאבים חזקים יותר, וחלקם בעלי השפעה מתונה יותר. גם זמן ההשפעה של התרופה משתנה בין סוגי האופיאטים השונים.

לתרופות תופעות לוואי: דיכוי נשימתי, עצירות, התמכרות, הזיות, גירוד, יובש בפה, ועוד. עם זאת, כאשר משתמשים בתרופות במצבים אמיתיים של כאב, התמכרות איננה שכיחה, ואפשר להתגבר במידה מסוימת גם על תופעות הלוואי האחרות.

אופיאטים שונים יכולים להינתן דרך הפה, לווריד או גם במדבקה על העור בשחרור מושהה. ערכם רב ביותר בהקלה על כאב אקוטי וכרוני כאחד. האופיאט הנפות ביותר הוא מורפיום (morphine).

כאב נוירופתי

לעיתים, הכאב הוא נוירופתי – כאב הנובע מנזק לעצב עצמו, ולא מנזק לרקמה המעורר את קצות העצבים. נזק עצבי יכול להיגרם למשל במחלות שפוגעוות באספקת הדם לעצב, כמו סוכרת, או בעקבות תרופות שונות, כמו תרופות כימותרפיות נפוצות (למשל: טקסול, הנינת בסרטן שד, שחלות, ועוד).

התברר, שלכאבים ממקור כזה יש טיפול ייחודי המסייע בהקלה על הכאב. הטיפול התרופתי הניתן כולל תרופות שמשמשות בדרך כלל למניעה של התקפים אפילפטים – גאבאפנטין (Gabapentin) וקרבאמזאפין (Carbamazpine).