ציסטה היא כינוי לחלל מלא נוזל המופיע בגוף, באיברים שונים. ציסטות יכולות להופיע בכליות, בכבד, במוח, בשד, בשחלות ובאיברים נוספים. במרבית המקרים ציסטות הן גידולים שפירים בלבד, שאינן דורשות טיפול מיוחד. עם זאת, לעיתים ציסטות דורשות הערכה מקיפה, והן יכולות להכיל גם מרכיבים ממאירים.
סוגים שונים של ציסטות בשחלה
באופן כללי, ניתן לחלק את הציסטות בשחלה לשני סוגים עיקריים: ציסטות שפירות וציסטות ממאירות. האבחנה בין שני הסוגים חשובה ביותר – הטיפול והגישה לציסטה שפירה שונה לגמרי מהתייחסות לציסטה ממארת, הדורשת טיפול אונקולוגי מקיף עם הסרה כירורגית בהקדם האפשרי. ציסטות לא ממאירות שייכות למספר סוגים עיקריים:
ציסטה זקיקית היא ציסטה הנוצרת מזקיק שחלתי שגדל ולא הגיע לביוץ. הביציות בשחלה מתפתחות בתהליך הדרגתי, עד לשחרורן מהשחלה כביציית המוכנה להפריה. זקיק שלא עבר את התהליך במלואו יכול להפוך לציסטה, שמכילה נוזל צלול.
ציסטה יכולה להופיע גם בגופיף הצהוב (Corpus luteum). הגופיף הצהוב הוא השריד של הזקיק השחלתי לאחר שחרור הביציות, והוא מפריש הורמונים שנועדו לסייע בקליטת ההריון בשלביו הראשונים.
ציסטה המתפתחת בגופיף הצהוב שפירה גם היא, אך יכולה לגרום לסימפטומים מרובים. ציסטה זו יכולה להיקרע, לדמם, ולגרום לכאבים עזים. לעיתים הסימפטומים דומים לסימפטומים המופיעים בהריון חוץ רחמי. שני סוגים אלו של ציסטות מכונים גם "ציסטות פונקציונליות".
ציסטה מתפתחת לעיתים גם מתאי הציפוי (אפיתל) של השחלה. השכיחות של ציסטות מסוג זה עולה בנשים מבוגרות.
ציסטה סרוטית (serous cyst) מופיעה בדרך כלל בצד אחד, ומכילה מאפיין היסטולוגי ייחודי – גפופי פסמומה. ציסטה מוצינית (mucinous cystadenoma) מתפתחת גם היא מהאפיתל. ציסטה זו מכילה נוזל צמיגי יותר (מוקוז), והיא יכולה להתפתח למימדים גדולים במיוחד, ולגרום לכאבים עזים. גם ציסטה זו היא ציסטה שפירה.
הציסטות הממאירות מחולקות גם הן על פי המראה ההיסטולוגי וסוג הנוזל הכלוא בציסטה. הסוגים הנפוצים של ציסטה ממאירה הם ציסטה ממאירה סרוטית ((Serous cystadenocarcinoma וציסטה ממאירה מוקוטית (Mucinous cystadenocarcinoma), הנפוצה פחות.
ציסטות ממאירות מתאפיינות במרכיבים סולידים (מוצקים) רבים יותר בהשוואה לציסטות שפירות. ההתייחסות אליהן היא כאל כל גידול ממאיר אחר, והן דורשות הסרה בניתוח, טיפול כימותרפי משלים, ועוד.
סימפטומים אופיינים לציסטה בשחלה
אישה הסובלת מציסטה בשחלה יכולה לחוות סימפטומים הנובעים בעיקר מ"אפקט מסה" – הימצאות גוש שאינו תקין בגוף.
כאבים יכולים לנבוע מקריעה של הציסטה שתוביל לדימום ניכר בחלל האגן. דימום ושפיכת תוכן הציסטה יכולים להוביל גם לדלקת בקרום הפריטונאום המקיף את כל איברי הבטן, ולמצב המכונה "דלקת בקרום הצפק" (פריטוניטיס – peritonitis). לעיתים הכאבים לא נובעים מדימום אלא מסביב של הציסטה, לחץ של הגידול על קצות עצבים, לחץ על שלפוחית השתן הנמצאת בקרבת מקום ועוד.
אבחנה של ציסטה שלחתית נעשית באמצעות אמצעי הדמיה. אמצעי ההדמיה הזמין והבטוח ביותר הוא אולטרא-סאונד, המאפשר זיהוי של ממצאים ציסטים והבחנה בין גידולים מוצקים ונוזליים.
לעיתים ניתן להיעזר בבדיקות מתקדמות יותר כדוגמת בדיקת CT, שאומנם כרוכה בהקרנה אך מאפשרת קבלת מידע רב אודות השחלות ואיברים נוספים.
השאלה החשובה ביותר נוגעת כמובן למידת הממאירות של הציסטה. מאפיינים שונים בבדיקות ההדמיה כמו גם בדיקת ביופסיה יכולים לסייע בקביעה דפניטיבית של סוג הציסטה, ולהכריע על הטיפול המומלץ. ניתן להיעזר גם בבדיקות דם לסמני סרטן המופיעים בגידולים ממאירים (CA-125).
הטיפול בציסטה שחלתית
ציסטות פשוטות נעלמות בדרך כלל לאחר מספר חודשים. באופן כללי, תהליכים שפירים לא דורשים טיפול ספציפי וניתן להסתפק במעקב סדיר בלבד.
טיפול דחוף נדרש במצבים אקוטיים – דימום , קרע או מסביב של הציסטה, וכמובן בגידולים ממאירים. המצבים האקוטיים מחייבים ניתוח, המשתנה באופן ביצועו על פי מידת הדחיפות.
בדימומים מסיבים שאינם נשלטים יש צורך בניתוח פתוח באופן מיידי, ואילו כאשר ניתן להמתין מספר שעות, אפשר לבצע את הניתוח בשיטה לפרוסקופית (באמצעות זרועות המוחדרים דרך חורים לחלל הבטן, במקום חתך גדול).
גידולים ממאירים דורשים בדרך כלל הסרה של כל השחלה בנוסף לכריתת הציסטה הממאירה, כדי להפחית את הסיכון לחזרה מקומית של המחלה.
ראו גם:
