הנטייה האנושית הבסיסית היא להימנע ככל האפשר מכאב ולחפש מקורות של אושר, שמחה ועונג. זהו דבר טבעי, כמעט ברור מאליו. למעט מחלות גנטיות נדירות שבהן אנשים אינם חשים כל כאב, כולנו מרגישים מפעם לפעם כי כואב לנו. מדענים מסבירים שלכאב יש תכלית, אולם לא תמיד היא ברורה. לעיתים, הכאב נועד להפעיל תגובת רפלקס להתרחקות מגורם כואב ומסוכן. יחד עם זאת, הפילוסופים והמדענים לאורך ההיסטוריה אינם תמיד תמימי דעים לגבי משמעות הכאב או המנגנונים המסבירים אותו.
לעיתים הכאב מרפא ולעיתים הוא מזיק
האם כאב הוא רגש?
קיימת לא מעט מחלוקת בשאלה עד כמה משמעות הכאב אובייקטיבית ועד כמה היא סובייקטיבית. בעבר, גורמים דתיים אף טענו כי כאב מאותת על חטא מבחינה דתית או מוסרית. ללא ספק, אנשים שונים מאוד אלה מאלה בהגדרת כאב כ"מתון", "חריף", "חריף מאוד" או "בלתי נסבל". למעשה, סבורים כי לרגש יש השפעה בלתי מבוטלת על עוצמת הכאב שאנו חשים. אפלטון, הפילוסוף היווני הקדמון טען כבר לפני 2500 שנה כי הכאב הוא סוג של רגש. המדע המודרני גילה, כמובן, כי הכאב ש"זורם" במערכת העצבים הינו למעשה סוג של אותות חשמליים.
כיצד המדע מודד ואומד כאב?
במהלך השנים הופיעו תיאוריות שונות, כגון כאלה שסבורות כי תבניות גירוי יוצרות שינוי בתחושות. שינוי בתבנית, מכוון או לא מכוון, עשוי לעורר או לשכך כאב. בשנות השישים, הוצעה תיאוריה שגורסת שיש סיבי עצבים שונים, כאלה המוליכים כאב וכאלה המוליכים תחושת מגע רכה יותר. התיאוריה שילבה רעיונות נוספים, כגון סיבים שמשפיעים על עיכוב תחושת הכאב וכאלה שמזרזים אותה.
כיום, ידוע כי תחושת הכאב אכן עוברת דרך עמוד השדרה ומגיעה למוח. עצבים עם שכבת מיאלין סביבם מעבירים תחושת כאב מהר מאוד. סוג אחר של עצבים, ללא שכבה שכזאת, פועלת בצורה יותר איטית, ככל הנראה מעכבת. האותות מעובדים באזורים מוחיים כדוגמת תלמוס.