הנטייה האנושית הבסיסית היא להימנע ככל האפשר מכאב ולחפש מקורות של אושר, שמחה ועונג. זהו דבר טבעי, כמעט ברור
מאליו. למעט מחלות גנטיות נדירות שבהן אנשים אינם חשים כל כאב, כולנו מרגישים מפעם לפעם כי כואב לנו. מדענים מסבירים שלכאב יש תכלית, אולם לא תמיד היא ברורה. לעיתים, הכאב נועד להפעיל תגובת רפלקס להתרחקות מגורם כואב ומסוכן. יחד עם זאת, הפילוסופים והמדענים לאורך ההיסטוריה אינם תמיד תמימי דעים לגבי משמעות הכאב או המנגנונים המסבירים אותו.
לעיתים הכאב מרפא ולעיתים הוא מזיק
רופאים מסבירים כי התחושה שכואב לנו איננה רק אמצעי לעורר בריחה מסכנה. במידה מסוימת, הכאב גם מעורר את תשומת הלב כי אנו סובלים מפציעה, מחלה או דלקת. הכאב עצמו עשויי לזרז את תהליך הריפוי. אולם, לפעמים הכאבים הופכים לכאבים כרוניים. מסיבות גנטיות, מחלות וגורמי סביבה, עשויים כאבים להפוך מסימפטום למחלה בפני עצמה. כאשר הכאב יוצר סבל מתמשך, כאשר נוצרת דלקת כרונית, הנזקים הגופניים והפסיכולוגיים של הכאב עלולים להביא לסבל רב. למעשה, ממש בשנים האחרונות נידון בהרחבה משבר תרופות משככות הכאב. בצפון אמריקה לבדה, מעריכים כי התמכרות לתרופות משככות כאב נטלה את חייהם של עשרות אלפי בני אדם, בשל נטילת מינון יתר של תרופות. הכאב, אם כן, עשוי להציל אך עשוי גם להמית.
האם כאב הוא רגש?
קיימת לא מעט מחלוקת בשאלה עד כמה משמעות הכאב אובייקטיבית ועד כמה היא סובייקטיבית. בעבר, גורמים דתיים אף טענו כי כאב מאותת על חטא מבחינה דתית או מוסרית. ללא ספק, אנשים שונים מאוד אלה מאלה בהגדרת כאב כ"מתון", "חריף", "חריף מאוד" או "בלתי נסבל". למעשה, סבורים כי לרגש יש השפעה בלתי מבוטלת על עוצמת הכאב שאנו חשים. אפלטון, הפילוסוף היווני הקדמון טען כבר לפני 2500 שנה כי הכאב הוא סוג של רגש. המדע המודרני גילה, כמובן, כי הכאב ש"זורם" במערכת העצבים הינו למעשה סוג של אותות חשמליים.
אבל האם ניתן להסתפק בכך, ולטעון כי זה פשוט מסר שמועבר על ידי הנוירונים? תאוריות נוספות בהחלט מראות שהדברים רחוקים מלהיות כל כך פשוטים. למעשה, חוקרים שבוחנים את כתבי אפלטון מגלים כי הוא סבר שגירויים חזקים, בעוצמות שונות, הם אלה שמובילים לתחושות וחוויות שונות. בהתאם לעוצמת הגירוי אנו נחוש תחושות ברצף מסוים, שבסופו הכאב. תיאוריה מאוחרת יותר, סברה שבגופינו ישנם קולטנים מיוחדים לכאב. בתקופה הרבה יותר מודרנית, השתכללה סברה זו וגרסה כי הקולטנים יודעים להבדיל בין תחושות שונות, לחץ, טמפרטורה, מגע וכאב. מעל סף מסוים, התחושה תתורגם על ידינו לכאב.
כיצד המדע מודד ואומד כאב?
במהלך השנים הופיעו תיאוריות שונות, כגון כאלה שסבורות כי תבניות גירוי יוצרות שינוי בתחושות. שינוי בתבנית, מכוון או לא מכוון, עשוי לעורר או לשכך כאב. בשנות השישים, הוצעה תיאוריה שגורסת שיש סיבי עצבים שונים, כאלה המוליכים כאב וכאלה המוליכים תחושת מגע רכה יותר. התיאוריה שילבה רעיונות נוספים, כגון סיבים שמשפיעים על עיכוב תחושת הכאב וכאלה שמזרזים אותה.
כיום, ידוע כי תחושת הכאב אכן עוברת דרך עמוד השדרה ומגיעה למוח. עצבים עם שכבת מיאלין סביבם מעבירים תחושת כאב מהר מאוד. סוג אחר של עצבים, ללא שכבה שכזאת, פועלת בצורה יותר איטית, ככל הנראה מעכבת. האותות מעובדים באזורים מוחיים כדוגמת תלמוס.
ההתפתחויות המודרניות יותר יצרו מדדים מדעיים, סולמות שבהן נעזרים כדי לאפשר לחולים לדרג את עוצמת הכאב. סולם הכאב שמציע ארגון הבריאות העולמי, למשל, נועד לגשר על הפער הסובייקטיבי ולאפשר ראייה יותר מדויקת של עוצמת הכאב של המטופלים. כך ניתן להתאים טוב יותר את סוג הטיפול התרופתי או הבלתי תרופתי, להתמודדות עם הכאב.
