כל מי שסובל מכאב כרוני, יוכל להצביע על האופן בו הוא משבש את שגרת החיים שלו. הכאב הכרוני עלול בהמשך לכך לפגוע
באדם באופנים שונים, לרבות הפסד כלכלי (חשבו למשל על אובדן כושר עבודה עקב הכאב). אלא שזה לא כל כך פשוט להוכיח את היקף וממדי הכאב, מה שעלול להקשות על מקרים המגיעים אל בין כתלי בתי המשפט השונים. אז האם קיימת דרך לתהות על קנקנו של הכאב? ואיך עושים את זה נכון?
באילו נסיבות יש להוכיח משפטית כאב כרוני?
עוד לפני שמסבירים את האופן בו אפשר להוכיח כאב כרוני, חשוב להתמקד בשאלה הבסיסית: מדוע בכלל יש בכל צורך? התשובה הפשוטה היא שישנם מקרים רבים בזירה המשפטית בהם עולה הצורך להגדיר את הנזק שנגרם לאדם. הדוגמאות המובהקות הן מקרים של אובדן כושר עבודה או נכות, שעשויים לאפשר הפעלה של ביטוח פרטי או קבלת זכויות דרך המוסד לביטוח לאומי.
ייתכן שיהיה צורך בהוכחת ממדי הכאב הכרוני גם בתביעות בין גורמים שונים על רקע הפגיעה, לרבות תאונות דרכים או עבודה, רשלנות רפואית, מחלות מקצוע וכן הלאה. אם מוכיחים את היקף הפגיעה הכרונית, ואת הנסיבות שהביאו לה, ניתן לצאת כשהיד על העליונה במחלוקות משפטיות המופיעות בין גורמים שונים בזירה.
האתגר: קיים קושי ממשי לאמוד רמות הכאב
אי אפשר להתייחס לכאב כרוני כאל מקשה אחת, כאשר אדם עלול לסבול מכאבים בתדירות ובדרגות עוצמה שונות (ראו גם: סולמות כאב), וכמובן שגם באזורים שונים בתכלית של גופו. המכנה המשותף הוא שברוב המקרים אין אפשרות, לכאורה, להשתמש במדדים אובייקטיביים וחד משמעיים על מנת להגדיר את הכאב. ההתבססות באופן מסורתי היא על דיווחיהם של האנשים הנפגעים, מה שעשוי להיות בלתי קביל בזירה המשפטית.
במהלך השנים עמלה הקהילה הרפואית והמדעית על מציאת דרכים שיאפשרו בחינה אובייקטיבית ומדויקת של רמות הכאב הכרוני, מה שעשוי לסייע במקרים משפטיים אבל גם בתרחישים אחרים לחלוטין: בעיקר התאמת טיפול הולם לאדם לצורך שיפור המצב אצלו.
עיקר הפיתוחים הרלוונטיים הם אמצעי הדמיה מוחית מתקדמים, דוגמת MEG, FMR ו-PET Scan. הפיתוחים האלו מאפשרים לזהות אזורים במוח המגיבים לגירויים המסבים לאדם את הכאב, כאשר חלק מהאזורים הם "חדשים" ולא קיבלו תשומת לב מספקת בבחינת הכאב עד כה.
עוד התפתחה התפיסה לפיה הכאב אינו נובע מפעילות של אזור מוגדר בודד במוח, אלא מטריצה שלמה שעשויה להתפרס על כמה אזורים. תפיסה זו מעוררת עדיין מחלוקת בקרב חוקרים, בין השאר עקב המחשבה הנגדית שמטריציית הכאב עלולה להתעורר גם עקב גירויים שאינם כרוכים בהכרח בכאבים.
האם אנחנו בפיתחה של מהפכה?
אם המציאות תוכיח שטכנולוגיות מהסוג הזה הן אכן מדויקות ומהימנות, צפוי שינוי משמעותי בתמונת ההתמודדות שלנו עם כאבים בכלל וכאבים כרוניים בפרט. הטכנולוגיו מציעות כמה יתרונות חשובים במיוחד. הן עשויות להוכיח את עצמן כמדד מהימן, אפילו חד משמעי, להגדרת דפוסי הכאב שהאדם סובל מהם. בהמשך לכך ההדמיה תאפשר להעריך את הכאב גם בקרב אנשים שהתקשורת איתם מורכבת עד בלתי ניתנת לביצוע, החל מילדים ועד לקשישים דמנטיים.
כל עוד המחלוקת הרפואית סביב אמצעי ההדמיה המוחית עדיין בעינה (והצפי הוא שהיא בהחלט עשויה שלא להיפתר בשנים הקרובות), לא נקבל את המדד שאולי אנחנו מצפים לו לקביעת דרגות הכאב הכרוני. עד אז, מקרים רבים מעוררי מחלוקת המערבים כאבים כרוניים ימשיכו להתנהל בלי שיש בהכרח מדיניות אחידה, עם דגש משמעותי לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ולניסיון של הנפגעים להוכיח את דרגת הכאב וההשפעה השלילית שלו על חייהם, במטרה למקסם את הזכויות והפיצויים שהם יקבלו.
לקריאה נוספת:
A CHRONIC PAIN FOR INSURERS (DEFENDING A CHRONIC PAIN CLAIM)
Court Rules Chronic Pain Is a VA Disability
