היפרוונטילציה היא תופעה של נשימת יתר המופיעה באופן פיזיולוגי או פתולוגי כאשר ריכוז הפחמן הדו-חמצני גבוה מדי. במצבי מאמץ גופני, היפרוונטילציה היא דבר תקין, וכולנו מכירים את תחושת ההתנשפות בסיום ריצה או לאחר עלייה ממושכת במדרגות.
כאשר היפרוונטילציה מופיעה במנוחה, מדובר במצב פתולוגי שנגרם בדרך כלל מפגם בחילוף הגזים המבוצע על ידי הריאה. בגלל סיבות שונות, הריאות לא מצליחות להיפטר מהפחמן הדו-חמצני בתהליך הנשיפה, והצטברותו בגוף גורמת לנשימת היתר.
במצבים של היפרוונטילציה פתולוגית, נשימת היתר יכולה להתבטא בכאב חד בצידי החזה הנגרם לאחר אימוץ שרירי הנשימה והרחבת יתר של קרום הפלואורה במהלך השאיפות האגרסיביות. כאב זה מופחת כאשר מופסקת ההיפרוונטילציה וקצב הנשימה יורד.
גורמים להיפרוונטילציה
היפרוונטילציה נגרמת בגלל גורמים רבים, והשכיחים ביותר הם לחץ נפשי וחרדה. אחד המאפיינים החשובים של התקפי חרדה או סטרס הם היפרוונטילציה (שמגבירה בעצמה את תחושת החרדה), אך חשוב לזכור שהיפרוונטילציה אינה התקף חרדה. אנשים הסובלים מחרדה מאופיינים מנשימת יתר, בלבול וכאב, ולאחר שנרגעים סימנים אלה כמובן מפסיקים.
בנוסף, נשימת יתר או נשימה לקויה עלולה להיגרם לאחר עלייה לגובה שגורמת לירידה ברמת החמצן, ואופיינית אצל מטפסי הרים או תרמילאים – בדרך זו הגוף מנסה להתמודד עם רמת החמצן הנמוכה.
מחלות ריאות, הן גורם חשוב ביותר להיפרוונטילציה, ואחד הגורמים העיקריים האחראי להיפרוונטילציה בקרב מחלות הריאות היא בצקת ריאות. במקרים של מחלת ריאות הגורמת לפגם בתהליך הדיפוזיה, ריווי החמצן יורד ורמת הפחמן הדו-חמצני עולה, וכתוצאה הגוף מגיב בהיפרוונטילציה.
מצב פתולוגי נוסף הגורם להיפרוונטילציה הוא חמצת מטבולית, שבמהלכה מצטבר ברקמות פחמן דו-חמצני, והגוף משתמש בהיפרוונטילציה על מנת לסלק אותו, כמו שקורה לפעמים אצל חולי סכרת.
כמו כן, היפרוונטילציה נגרמת באופן טבעי ותקין לאחר אימון גופני ממושך, המתבצע מעבר ליכולות הגופניות האירוביות. במקרים אלה, תפקיד ההיפרוונטילציה הוא גם כן לסלק את עודפי הפחמן הדו-חמצני ומדובר בתהליך טבעי ונורמלי לחלוטין.
כאב כתוצאה מהיפרוונטילציה
היפרווטילציה גורמת לתחושה לא נעימה וכאב בדרגות משתנות בחזה. הכאב נגרם בגלל עבודת השרירים הבלתי פוסקת והרחבה וכיווץ של קרום הפלואורה הגורמת לכאב עז שמורגש בעיקר בצידי החזה באופן חד וממוקד.
במקרים של היפרוונטילציה חריפה הנגרמת כתוצאה מהתקף חרדה, נגרמת גם תחושת נימול, כיווץ שרירים והגברה של תחושת הפחד והחרדה. במקרים של היפרוונטילציה כרונית המצב מתאפיין בעייפות רבה, קוצר נשימה, סחרחורות, בלבול ועוויתות.
טיפול בהיפרוונטילציה
באופן כללי, כאשר חולה סובל מהיפרוונטילציה הדבר החשוב ביותר הוא זיהוי המקור לבעיה וטיפול בו. על החולה לעבור בירורים מקיפים לשלילת גורמים העלולים להוביל להיפרוונטילציה במטרה לזהות את הסיבה לנשימת היתר, לטפל בה ובזכות כך להפחית את ההיפרוונטילציה.
במקרים נקודתיים הגורמים להיפרוונטילציה כתוצאה מחרדה או סטרס, מקובל לטפל בעזרת נשימה לתוך שקית. בדרך זו, שאיפה חוזרת של האוויר הננשף עוזרת להפחתת הסימפטומים, ובמקרים חריגים ניתן גם להשתמש בתרופות נוגדות חרדה על מנת להשתלט על המצב.
ברוב המקרים הכרוניים, ניתן לשפר את המצב על ידי תרפיה נשימתית. על ידי טיפול פיזיותרפי, ניתן "לחנך" את שרירי מערכת הנשימה והסרעפת ובכך להוביל לשיפור בנשימה ולהפחתת חומרת ההיפרוונטילציה. טיפול זה עוזר לשפר את הסימפטומים ומקל במקרים רבים בהם אין אפשרות לטפל בגורם הבסיסי לבעיה.
במקרים נדירים בלבד משתמשים בתרופות על מנת להקל על הנשימה, וברוב המקרים מספיקה התערבות בבעיה הבסיסית על מנת להפסיק את ההיפרוונטילציה.
הטיפול בתרופות מתבסס על תרופות ממשפחת חוסמי בטא שמפחיתות את תפוקת הלב. השימוש בתרופות אלה הוכח כיעיל בעיקר בעיקר אצל חולים שסובלים מסימפטומים הקשורים למערכת העצבים הסימפטטית כמו רעד.
ראו גם:
