המונח "כתף קפואה" מתייחס לכאב בכתף המלווה בקשיחות שלרוב חולף באופן עצמאי לאחר כשנה וחצי בקירוב. הסיבה למחלה זו עדיין לוטה בערפל. בבדיקה של דגימת רקמה במיקרוסקופ ניתן לראות שגשוג והתרבות של תאים ברקמת החיבור, ובגידים המקיפים את הכתף.
מצב זה של כאבי כתפיים קשור במחלה הסוכרת, פעילות יתר של בלוטת התריס, רמה גבוהה של שומנים בדם, מחלות לב, וניתוחים נוירוכירורגים.
מאפיינים קליניים
הגיל האופייני להופעת המחלה נע בין 40 ל – 60. לעיתים החולה מדווח על היסטוריה של חבלה או טראומה, בדרך כלל פשוטה ולא משמעותית, שלאחריה הופיע כאב בזרוע ובכתף.
הכאב מחמיר עם הזמן, ויכול להפריע לשינה הכרוכה בהישענות על הצד הפגוע. לאחר מספר חודשים הכאב מופחת בעוצמתו, והקשיחות בכתף הופכת לבעיה המשמעותית המלווה את החולה, למשך מספר חודשים עד שנה. לפעמים ההחלמה ממצב זה איננה שלמה, ונותר כאב מסויים בכתף גם לאחר תקופה ממושכת.
בבדיקה גופנית הכתף נראית רגילה לחלוטין, אם כי רגישה. מופיעה הפרעה בתנועה אקטיבית (של החולה) ופסיבית (על ידי הבודק) בכל כיווני התנועה. חולה עם כתף קפואה איננו מסוגל, למשל, לגעת בגבו עם היד הפגועה.
אבחון כתף קפואה
האבחנה מבוססת על המצב הקליני של החולה. צילומי רנטגן והדמייה אחרים תורמים מעט מאוד לאבחנה, אם בכלל.
למעשה, האבחנה מבוססת על כאב והגבלה בתנועה בנוכחות של צילום רנטגן נורמלי, עם מהלך טבעי מתאים למחלה שתואר לעיל – הפחתה הדרגתית בכאב, ולאחר מכן גם הפחתה בקשיחות.
באבחנה של "כתף קפואה" יש לשלול גורמים אחרים שיכולים לגרום לתסמינים דומים: זיהום, טראומה חריפה וקשה, ומחלות נוספות, כמו התקף לב או שבץ שיכולים לגרום לכאבים בכתף ולהידמות ל"כתף קפואה".
טיפולים מגוונים בכתף קפואה
הטיפול בכתף קפואה מחולק לטיפול שמרני, עם מעט פעולות פולשניות, ולניתוח. טיפול שמרני נועד להקל על הכאב והקשיחות ולשפר את תפקוד הכתף תוך כדי המתנה להחלמה. בטיפול שכזה מקובל לטפל בתרופות שונות נוגדות כאבים ודלקות, כמו תרופות מקבוצת "נוגדי הדלקות שאינם סטרואידים" (NSAID's).
חשוב גם לעודד את החולה ולהסביר לו שהחלמה צפויה להופיע באופן עצמאי כעבור פרק זמן ידוע , פחות או יותר. אפשר לעודד ביצוע פעילות גופנית שתשפר את מצבו של החולה. הפעילות הגופנית המומלצת ביותר היא רכינה קדימה ותנועות "ערבוב" עם היד.
מומלץ שהפעילות הגופנית תהיה הדרגתית וקבועה. ייתכן שגם טיפול פיזיותרפי יעיל בטיפול בכתף קפואה. הזרקה של סטרואידים לתוך הכתף (טיפול מקובל במחלות דלקתיות רבות במפרקים) היא שנויה במחלוקת בין רופאים שונים.
לאחר הכאב פוחת בעוצמתו, מניפולציות שונות שנעשות תחת הרדמה כללית יכולות לסייע לחולה. לאחר ביצוע תנועות בכתף, אפשר להזריק בשלב זה סטרואידים באופן מקומי.
שיטה אלטרנטיבית לטיפול היא הזרקה למפרק של כמות גדולה באופן יחסי של מים סטריליים, בכמויות שמגיעות עד ל – 200 מ"ל. נראה שהזרקה זו מסיעת לכאב דווקא על ידי קריעה של הקפסולה במפרק. התוצאות של הטיפול השמרני טובות למדי, ורוב החולים חווים הפחתה ניכרת בכאב, אך לעיתים קרובות נותרת הגבלה בתנועת הכתף – לרוב סיבוב שלה כלפי חוץ.
לניתוח אין תפקיד מוגדר בבירור בטיפול בכתף קפואה. האינדיקציה העיקרית לביצוע ניתוח הוא כאב ממושך בכתף שלא מגיב לטיפול שמרני מקובל כפי שתואר לעיל. בניתוח משחרר הרופא רצועות וגידים שמפעילים לחץ על המפרק, וניתן לבצע אותו גם באמצעות חירור המפרק ללא פתיחה מוחלטת שלו – ארתרוסקופיה.
ראו גם:
