מיגרנה (בעברית: צילחה), היא מחלה נפוצה של כאבי ראש ראשוניים, המופיעה בעיקר בקרב נשים, ומלווה בסימפטומים נוירולוגים.
מה קורה במחלה?
מיגרנה היא הסיבה השנייה בשכיחותה לכאבי ראש כרוניים. כ-15% מהנשים וכ -6% מהגברים סובלים ממיגרנה. המחלה מאופיינת בכאבי ראש חוזרים, שאליהם נלווים מאפיינים שונים.
אצל החולים במיגרנה, המוח רגיש במיוחד לגירויים סביבתיים. כאב הראש מתחיל או מוחמר בנוכחות של גורמים אפשריים רבים: אורות בוהקים, קולות, רעב, פעילות מאומצת, מתח, שינוים במזג האוויר, שינויים הורמונלים במהלך המחזור החודשי, כאבי בטן, חוסר שינה, שתיית אלכוהול, ועוד. מידע על רגישות החולה לגורמים שונים יכול לסייע במניעת ההתקפים.
מחקרים שונים מצביעים על מעורבות של הקולטן לסרטונין במיגרנה. תרופות שנוסו לראשונה לפני כחמישים שנה בטיפול במיגרנה הוכחו כפועלות על הקולטן לסרוטונין. קיימות עדויות גם למעורבות של דופמין בפתופיזיולוגיה של המחלה. משערים שחלק מכאבי הראש נובעים משינויים בכלי הדם במוח, המתווכים גם על ידי נוירוטרנסמיטורים אלו.
מאפיינים נלווים של מיגרנה
כאבי הראש המתווים את המיגרנה יכולים להופיע יחד עם סימפטומים שונים ורבים. בחילות, רגישות לאור (פוטופוביה), רגישות בקרקפת והקאות הם סימנים נפוצים במיוחד. לעיתים החולה מתלונן על הפרעות בראייה, סחרחורות, התעלפות או שלשול. שינויים בתחושות (פאראסטזיות) יכולים להופיע גם כן.
אאורה הוא שם כולל לסימנים אופיינים המופיעים בחלק מהמיגרנות, הכוללים אורות מהבהבים בשדה הראייה, קווים חתוכים, או סימנים נוירולוגים נוספים – ריח מוזר, טעם מתכתי בפה, ועוד. האאורה נמצאת בכרבע מהחולים הסובלים ממיגרנה.
אבחון מיגרנה
אבחנה של מיגרנה נעשית על פי קבוצה של קריטריונים שמרכיבים תכונות אופייניות של כאבי הראש. לפי שיטת אבחנה זו, כאבי הראש צריכים להימשך בין 4 ל – 72 שעות, באדם בריא ללא סיבות אחרות לכאבים, עם לפחות שניים מהסימנים הבאים: כאב הראש מופיע בצד אחד בלבד (יונילטלרי), כאב בעל אופי הולם, הכאב מוחמר בתנועה, ועוצמת הכאב בינונית עד חמורה. לאבחנה צריך גם אחד מבין הבאים: הכאב מלווה בבחילה , בהקאה, ברגישות לאור ורגישות לקול.
כדי לסייע באבחנה, לעיתים יבקש הרופא מהחולה לנהל "יומן כאבי ראש". יומן זה נועד להאריך את תדירות ההתקפים, האם הכאב ממושך, ועוצמתו, כמו גם גורמים שמחמירים ומקלים על הכאב. במטרה להעריך עד כמה משפיע כאב הראש על החולה ברמה היום יומית, פותח שאלון קצר, MIDAS , המכיל חמש שאלות:
1) כמה ימים בשלושת החודשים האחרונים נעדרת מהעבודה בגלל כאבי ראש?
2) בכמה ימים בשלושת החודשים האחרונים היעילות בעבודה או בלימודים פחתה בחצי בעקבות כאבי הראש?
3) בכמה ימים בשלושת החודשים האחרונים לא עשית את מטלות הבית בעקבות כאבי הראש?
4) בכמה ימים בשלושת החודשים האחרונים היעילות בביצוע מטלות הבית פחתה בחצי בעקבות כאבי הראש?
5) בכמה ימים בשלושת החודשים האחרונים החמצת פעילות משפחתית, חברתית או פעילות פנאי אחרת בעקבות כאבי הראש?
המספר הכולל של הימים מחובר, כאשר תוצאה מעל 20 מצביעה על הפרעה משמעותית בפעילות, ותוצאה מעל 10 מצביעה על הפרעה בינונית, וכיוצא בזה.
טיפול במיגרנה
הטיפול במיגרנה מחולק לשנים: טיפול במצב ההתקפי החריף, וטיפול מניעתי כרוני שנועד להפחית את תדירות ועוצמת ההתקפים.
קיימות כמה אפשרויות שונות לטיפול בכאב החריף. גישה לא תרופתית יכולה להקל מאוד על הסימפטומים: החולים צריכים להימנע ככל הניתן מטריגרים המחמירים את כאבי הראש, ובמידת הצורך להישאר בחדר סגור וחשוך.
מגוון רחב של תרופות יעילות לטיפול בכאב הראש החריף. התרופות היעילות ביותר מתחלקות לשלוש קבוצות, כאשר התרופות הנפוצות הן מקבוצות נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (כדוגמת אדויל, אדקס, איבופן וכדומה). התקפים רבים יכולים להסתיים בעזרת טיפול תרופתי פשוט זה (תרופות אלו נמכרות ללא מרשם!). קבוצה שנייה של תרופות הן חוסמי הקולטנים לסרטונין.
דוגמאות לתרופות שימושיות מקבוצה זו הן sumatriptan ו – Ergotamine. התרופות יכולות להילקח באופן פומי, בתרסיס לאף, וגם לווריד. הקבוצה השלישית הן התרופות שמשפיעות על הקולטנים לדופמין, וכוללות למשל, את התרופה. metoclopramide (פרמין). אפשר כמובן להיעזר גם באקמול ובאספרין להקלת הכאב.
כדי למנוע את ההתקפים כדאי לחולים להקפיד על שעות שינה מספקות וסדירות, הימנעות משתיית אלכוהול ומשקאות המכילים קפאין, פעילות גופנית שגרתית ודיאטה בריאה. שיטות שונות להפחתת המתח: היפנוזה, מדיטציה, ביופידבק, ועוד יעילות בפחתת עוצמת ההתקפים. שיטות אלו לא מונעות את ההתקפים באופן מוחלט, ולרוב הן ניתנות בצמוד לטיפול תרופתי מתאים.
תרופות אפשריות שניתנות כמניעה של התקפי מיגרנה: חוסמי בטא, תרופות ממשחת הטריציקליים (המשמשות גם לטיפול בדיכאון), תרופות ממשפחת התרופות האנטיאפילפטיות: ולפוראט וגבאפנטין, ועוד. המגוון הפרמוקולוגי העומד בפני הרופא המטפל רחב, ותלוי בחומרת ההתקפים, תדירותם, אופיין, והגורמים הנילויים להם.
ראו גם:
כאב ראש ממושך חזק וכואב עלול להעיד על דימום תת עכבישי
