עמוד השדרה מורכב מעצמות המגנות על מערכת העצבים של הגוף – חוט השדרה. המוח שולח שלוחות עצביות, ומחובר אל עצבי כל הגוף דרך חוט השדרה. חוט השדרה הוא מבנה עדין וחשוב ביותר, ופגיעה בו יכולה להיות הרת אסון.
מתחת לכל חולייה, עד לחוליות המותניות, נמצא מרכיב מקביל של מערכת העצבים שאחראי על איזור אחר בגוף. המרכיב העצבי שמתחת לחוליות המותניות התחתונות, למשל, שולח עצבים אל הגפיים התחתונות.
פגיעה שמופיעה בחוליות יוצרת סימפטומים מתאימים לעצבוב עליו היא מכסה ומגינה. בין החוליות נמצאים מבנים גמישים, שמאשרים תנועה חופשית של החוליות (כך שנוכל להתכופף, למשל). מבנים אלו הם הדיסקים הבין חולייתיים.
מה זו פריצת דיסק?
בפריצת דיסק נפגעים הסיבים החיצונים של הדיסק מסיבות שונות (גיל, עומס מוגבר,תאונה ועוד), והסיבים הפנימיים של הדיסק פורצים החוצה ויוצרים בליטה. מצב זה הוא בעצם החמרה של בליטה שנוצרת ללא קריעה של הסיבים החיצוניים של הדיסק.
פריצת דיסק יכולה להתרחש בכל מקום לאורך עמוד השדרה, אבל היא נפוצה יותר דווקא באזור המותני. לעיתים הפגיעה מופיעה לאחר מאמץ ספציפי, כמו כיפוף מהיר של הצוואר במהלך מאמץ גופני או פגיעה "צליפת שוט" במהלך תאונת דרכים.
סימנים קליניים
מה הסימפטומים שמהם סובל אדם עם פריצת דיסק בעמוד השדרה הצווארי? החולה מתלונן על כאבים בצוואר, קשיחות, והקרנה של הכאב לחלק התחתון בגולגולת ולעצמות השכם. בנוסף, החולה מתלונן על כאבים והפרעות בתחושה (פאראסטזיות) באחת מהגפיים (ולעיתים נדירות בשתיהן), עם הקרנה לחלק החיצוני של המרפק, גב כף היד, האמה והאצבע המורה.
לחץ של הדיסק על העצבים שיוצאים מחוט השדרה גורר את ההפרעות העצביות. כאב יכול להופיע בפריצת דיסק גם כתוצאה ממגע ולחץ על שכבת הדורה, המקיפה את המוח וחוט השדרה, ומעוצבבת בצפיפות ורגישה מאוד לכאב.
צילום רנטגן של עמוד השדרה יכול להראות יישור של הכיפוף הטבעי של עמוד השדרה, והיצרות של המרווח בו נמצא הדיסק הפגוע. שיטות הדמייה יעילות יותר הן MRI-שמראה היטב את היחס שבין הדיסק לשורשי העצבים, ובדיקת CT מיוחדת של חוט השדרה, CT myelography, שבה משתמשם לעיתים נדירות יותר.
טיפול בפריצת דיסק צווארי
משככי כאבים יכולים להועיל בהפחתת הסימפטומים, אבל הטיפול מבוסס בדרך כלל על שלוש זרועות של טיפול: מנוחה, משיכה, והסרת הדיסק.
מגיני צוואר (קולרים) מפחיתים את התנועה של הצוואר, ובדרך כלל לובשים אותם לתקופה של שבועיים לכל היותר. משיכה משמעה הגדלה של המרווח הפגוע הבין חולייתי. משיכה כזו, המתבצעת בעזרת משקולות בשיטות שונות, נעשית למשך כחצי שעה, פעמים רבות. במקרים שבהם הסימפטומים חמורים ולא מגיבים לטיפול, או כאשר מופעיים חסרים נוירולוגים משמעותיים, כדאי לפנות לניתוח. הדיסק הפגוע מוסר, ושתלים מונחים במקומו. טיפול כזה יעיל בדרך כלל, בייחוד אם מדובר בפגיעה בדיסק יחיד.
