פגיעות מסוג צליפת שוט

עמוד השדרה הצווארי הוא החלק הגרמי שמגן על חלקו העליון של חוט השדרה. הוא מורכב משבע חוליות, הממוספרות מ-C1 אל C7. החוליות הראשונות זכו גם לשמות מיוחדים: C1 נקראת האטלס, ואילו C2 נקראת אקסיס.

בין החוליות נמצאים דיסקים, רקמה גמישה שנועדה להקל על תנועות עמוד השדרה הצווארי. החוליה השנייה, אקסיס, שולחת שלוחה כלפי מעלה, שיוצרת מפרק עם החולי הראשונה בעמוד השדרה.

שלוחה זו נקראת dens. מצדו העליון יוצר עמוד השדרה מפרק עם בסיס הגולגולת, ובחלקו התחתון עם החוליה הראשונה של בית החזה, המכונה T1. רצועות שונות מחברות ומחזקות את החוליות הצוואריות. בחלק הקדמי של החוליות עוברת רצועה ארוכה המכונה – anterior longitudinal ligament .

פגיעת צליפת שוט

המבנים העדינים והרקמות הרבות שנמצאות בצוואר חשופים ביותר לפגיעה. פגיעות כאלו נפוצות ביותר לאחר תאונות דרכים.

בתאונות דרכים המובילות לפגיעה מסוג "צליפת שוט", גופו של הנפגע נזרק קדימה, וראשו מוטה בעוצמה לאחור. תנועה זו של הצוואר, המכונה "היפר-אקסטנציה" (יישור עודף), פוגעת בחלק התחתון של עמוד השדרה הצווארי. פגיעה כזו יכולה לקרות גם בעקבות כיפוף מוגבר או סיבוב מוגזם של הצוואר.

פגיעת צליפת ראש נפוצה יותר בקרב נשים, אולי משום ששרירי הצוואר מפותחים פחות אצלן. עם זאת, קיימת אי-בהירות לגבי הנזק עצמו שמתרחש בפגיעה. כל הנראה, מדובר במתיחת יתר של הליגמנט המאונך ושל הסיבים המכסים את החוליות הצוואריות, ובמקרים מסויימים יש פגיעה גם בדיסק (ראו גם: פריצת דיסק צווארי) שבין החוליות.

סימפטומים לצליפת שוט

לעיתים קרובות, הנפגע אינו חש בפגיעה כלשהי מיד לאחר התאונה. כאבים וקושי בצוואר מופיעים לרוב 12 עד 48 שעות לאחר הפגיעה. הכאב מקרין לעיתים קרובות לאזור הכתפיים ומתחת לעצמות השכם, ויכול להיות מלווה בסימפטומים אחרים כלליים: כאבי ראש, סחרחרות, טשטוש ראייה, צלצולים באוזניים, הפרעות בתחושה בזרועות, אי-נוחות במפרק הלסת התחתונה, ועוד. הופעה של חסרים נוירולוגיים היא תופעה נדירה באופן יחסי. צילום חזה יכול להצביע על יישור של הצורה המכופפת באופן טבעי של עמוד השדרה, אולם לפעמים צילום רנטגן לא מראה על פתולוגיה כלשהי.

כדי להעריך את חומרת הפגיעה, הוצע דירוג הנוגע לסימנים הקליניים: פגיעה בדרגה 0 היא ללא סימנים כלל, בפגיעה בדרגה 1 מופיעים כאבים וקשיחות בצוואר, הפגיעה בדרגה 2 מופיעים סימנים גם בשרירים או בשלד. הפגיעה החמורה ביותר, מדרגה 4, כוללת שבר או דיסלוקציה של חולייה צווארית.

הטיפול

ככל הנראה, מגיני צוואר אינם עוזרים להחלמה, למרות הפופולאריות שלה הם זוכים. תרופות פשוטות ונפוצות לשיכוך כאבים, כמו אקמול ותרופות ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (NSAID's) עוזרות בהפגת הכאב.

הדגש בטיפול צריך להיות מופנה כלפי אימון הדרגתי ופעילות גופנית מתאימה, החל מהקפדה על יציבה נכונה וכלה בפעילות פסיבית ואקטיבית.

ייתכן שגם לפרקטיקות של רפואה משלימה, כמו כירופרקטיקה ואוסטאופתיה, יכולת לשפר את הסימפטומים שמהם סובלים החולים, אם כי הדבר לא הוכח באופן מוחלט.

התקדמות הכאב והפגיעה

קיים שוני גדול מאוד בין חולה לחולה בהתקדמות הפגיעה. חולים רבים אינם סובלים כלל מסימפטומים אלא רק כעבור מספר שבועות.

חולים אחרים סובלים מפגיעה כרונית, כאבים, והגבלה בתנועה שייתכן שלא תחלוף לעולם. אצל רוב החולים, הכאב וההגבלה משתפרים מאוד כעבור שלושה חודשים, ונעלמים בשנה עד השנתיים שלאחר ההופעה הראשונית. כאבים כרוניים מצליפת שוט יכולים להוות בעיה קשה שיכולה להשפיע באופן משמעותי על איכות חייו של הנפגע.